דילמה: סתימה או טיפול שורש?- המאמר המלא

 
 

 

דילמה: סתימה או טיפול שורש ?
(נכתב ע"י דר' ניר בכר)
 
 
בשן ישנו "חור" עמוק וליתר דיוק , עששת עמוקה.מהו הטיפול הנדרשמומלץ? האם זה טיפול שורש , בלתי נמנע או שזה סתימה?
 
שאלה זו  היא אחת הדילמות הנפוצות ביותר בקרב רופאי השיניים בעבודה השגרתית  שלהם. התשובה לא תמיד חד- משמעית ומקורה בהיסטוריה הרפואית, בבדיקה הקלינית והרנטגנית של השן. גישתו הרפואית, שמרנית או רדיקלית של הרופא, גם לה השפעה על ההחלטה הסופית בעניין.
 
היסטוריה רפואית
עברה של השן מעיד לרוב על עתידה. כאב חד וספונטני מאזור השן, המסוגל להפריע לשינה, רציף או שבא ונעלם, מעיד על דלקת חריפה במוך השן (החלק הפנימי המכיל את עצבי השן) המצריכה טיפול שורש. לעיתים, ייתכן שהכאב יתמשך על פני תקופת זמן ארוכה ולא דווקא יגיע לרמות קיצוניות, כשבאיזה שלב, הכאב יחמיר אוו שיתפתח אבצס (עם או בלי נפיחות חיצונית). מצב זה מעיד על דלקת כרונית הדורשת טיפול שורש, המלווה בנמק של מוך השן ולרוב בזיהום שפולש מעבר לשן אל רקמת החניכיים. באופן כללי, כאבים הקשורים לשינויי טמפרטורה, מקורם יכול להיות מהשן בלבד ולא מהחניכיים או כל גורם אחר. במקרה שישנה תלונה על כך שהכאב בשן מוגבר בשתייה חמה ומוקטן בשתייה קרה, לרוב מדובר בדלקת כרונית המצריכה טיפול שורש.
בדיקה קלינית
בבדיקת השן החשודה על ידי הרופא, לרוב ניתן יהיה להבחין ב"חור", אך לא תמיד תהיה גישה פיזית וישירה אליו. במידה וישנה גישה ישירה הרופא יכול לבדוק באמצעות מכשיר דק בקצהו (מחדרזונדה) את עומק ורכות העששת . במידה והעששת רכה, הדבר מעיד על היותה פעילה. במידה וניתן לחדור עם המחדר למוך השן (כשהשן מורדמת), אזי בוודאות יש צורך בטיפול שורש. בדיקות נוספות הן בדיקת ניקוש, מישוש וחיות (ויטליות) של השן.
 בבדיקת ניקוש, הרופא מקיש עם מכשיר קהה על השן. רגישותכאב בזמן הניקוש יעיד לרוב על דלקת כרונית שפלשה מהשן אל עצם החניכיים ומצריכה טיפול שורש. יש לציין שבמידה ויותר משן אחת מבין שיניים סמוכות רגישה לניקוש, יש לבחון את האפשרות שמקור הרגישות קשור לבעיה שמקורה בחניכיים ולא בשיניים.
בבדיקת מישוש, הרופא יבדוק האם קיימת רגישות אוו נפיחות על גבי החניכיים, באזור של קצה שורש השן. בדיקת מישוש חיובית תעיד לרוב, על דלקת כרונית שכבר פלשה אל מעבר לשן עצמה, המחייבת טיפול שורש, בפרט כאשר ישנה נפיחות (אבצס).
בבדיקת חיות, הרופא יניח לרוב ספוגית צמר גפן קטנה שהותז עליה ספריי קרח. במידה והתגובה תהיה תגובת כאב  לקור לא קיצונית ואשר תעלם תוך מספר שניות לאחר הסרת הספוגית, הדבר יעיד על חיות נורמאלית של  השן. במידה והתגובה תהיה כאב קיצוני, אשר יימשך שניות רבות לאחר הסרת הספוגית, אזי נראה שיהיה צורך בטיפול שורש. כנ"ל , כאשר לא תהיה תגובה כלל, לספוגית הקפואה. חוסר התגובה, לרוב, מעיד על חוסר חיות של מוך השן, אך כדי לוודא זאת ניתן לבצע קידוח עדין לתוך השן, ללא הרדמה ולבחון האם ייווצר כאב. חוסר התגובה לקור ולקידוח (חמום) מעיד על חוסר חיות מוחלט ולכן  על צורך בטיפול שורש.
בדיקה רנטגנית
צילום רנטגן הינו אמצעי חשוב ביותר באבחון השן ומחויב מבחינה רפואית-משפטית. הצילום מאפשר לדעת מהו עומק ה"חור" (העששת), למרות שמכיוון שהצילום הינו דו-מימדי ולא תלת-מימדי, במצבים מסוימים, יש קושי באבחון וודאי. כמו כן, הצילום מאפשר לבחון את המצב בקצה השורש. במידה  ויש הרחבה של המרווח שבין עצם החניכיים לשן או שישנה ספיגה של העצם באזור, הדבר מעיד על דלקתיות מחוץ לשן שמקורה הוא מהשן. במצב זה, הטיפול שורש וודאי ביותר ויוביל בין היתר להעלמות הדלקת מחוץ לשן.
 
במקרים גבוליים יש עדיפות לסתימה!!
המקרים הגבוליים הינם המקרים שבהם מאובחן חור עמוק בשן, אך מבחינת היסטוריית השן, בדיקה קלינית ורנטגנית אין ממצאים משמעותיים ויחד עם זאת ברור לרופא שייתכן שהעששת קרובה מאוד ואולי אף חדרה למוך. במקרה כזה, הגישה צריכה להיות, לנסות לבצע סתימה. הסיכון היחידי בביצוע סתימה הוא רגישותכאבים בעתיד הקרוב או הרחוק. בכל מקרה, טיפול שורש ניתן לבצע תמיד. דבר שאינו נכון לגבי הסתימה. במידה ובמהלך סילוק העששת  העמוקה (מצריך זהירות ומיומנות רבה) מתברר שהעששת חדרה למוך, לרוב יהיה צורך בטיפול שורש. יחד עם זאת במקרים והחדירה היא מינימאלית (עד כראש של סיכה) ניתן להניח חומר מרגיע ומחטא על גבי הפתח שנותר (נקרא, כפוי מוך) שמאפשר למוך להתאושש. במקרה של שיניים חלביות וקבועות צעירות יכולת ההתאוששות טובה יותר.נכון להיום, ידוע גם שניתן להשאיר שכבת עששת עדינה מאוד בקרבת המוך, כדי למנוע פריצה פיזית למוך. במידה שמחטאים ואוטמים את האזור היטב, הדבר יוביל להפיכת העששת ללא פעילה.
 
גישת הרופא
מערכת השיקולים לקביעת סוג הטיפול נקבעת מעבר לנתונים הרפואיים, גם על פי גישת הרופא, רדיקלית או שמרנית, המוסד האקדמי בו למד וכמו כן לגורמי סיכון נוספים המשפיעים על תוצאות הטיפול, כגון: רמת היגיינה אוראלית, רמת העששת הכללית בפה, גיל המטופל ויחסיי האמון רופא-מטופל (הבנת המטופל את הסיכון במקרים הגבוליים, שהניסיון לביצוע סתימה ולהצלת השן מטיפול שורש, יסתיים בסופו של דבר בטיפול שורש ושיחד עם זאת, הוא כדאי ומשתלם למטופל)
 
סיכום
טיפול שורש משמעותו איבוד החיות של השן והחלשתה באופן משמעותי.  ברוב המוחלט של המקרים, הדבר דורש שיקום השן על ידי מבנה וכתר לצורך הגנה על השן מפני הישברות, החזרת התפקוד והמראה האסטטי של השן. מבחינת סטטיסטיקת הישרדות השן לאורך השנים, ככל שהשן ויטלית, זמן רב יותר, כך היא שורדת שנים רבות יותר. לפיכך, יש לתת עדיפות לגישה השמרנית, שהרי "להמית" את השן תמיד ניתן, בעוד "שלהחיותה", לא ניתן אף פעם.
(נכתב ע"י דר' ניר בכר)
גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר