הקשר בין ביולוגיית  השן לרפואת שיניים איכותית

      רובכם וודאי יודעים במידה כזו או אחרת כיצד בנויות השיניים שבפינו, אך האם ידעתם שהשן הינה כמעט החלק היחידי בגופנו אשר אינו בעל יכולת ריפוי וגדילה עצמית, מהרגע שסיים את התפתחותו. לצורך הבנת הנושא, מאמר זה יסקור תחילה ובקצרה  את המבנה והפיזיולוגיה של השן ולאחר מכן, כיצד נושא זה קשור בקשר מכריע לתפקידה של רפואת השיניים.

 השן מחולקת ל-3 שכבות: אמייל-השכבה החיצונית,  דנטין-השכבה האמצעית, מוך השן-השכבה הפנימית. האמייל הינו החלק הקשיח ביותר בשן, הנמצא רק באזור הכותרת  ומהווה שכבת המגן של השן. האמייל הוא למעשה השכבה ה"מתה" בשן ולכן לאחר שהשן נוצרת ובוקעת , לאמייל אין  יכולת לגדול ולרפא את עצמו. כמו כן ,פגיעה באמייל בלבד אינה כרוכה בתחושת כאב בהכרח .הדנטין ,למרות שגם בו אין כלי דם ועצבים, ברגע שמופעל עליו גירוי מסוגל להעביר תחושת כאב ,באמצעות מנגנון מיוחד.מוך השן מכיל את כלי הדם והעצבים של השן. יכולת הריפוי של מוך השן מאוד מוגבלת ולכן פגיעה במוך השן הינה מצטברת וכעקרון בלתי הפיכה.

פגיעה ישירה (שבר עמוק בשן או חדירת עששת למוך)  תוביל לרוב לדלקת חריפה הכרוכה בכאב מיידי. פגיעה לא ישירה ומצטברת (שבר שטחי בשן, זעזוע השן כתוצאה ממכה, חשיפת השן לטמפרטורות קיצוניות, עששת שחדרה עד לדנטין בלבד)תוביל לדלקת כרונית , אשר תחריף עם הזמן או שתתפשט עם הזמן אל מחוץ לשן ואז תתבטא בזיהום חיצוני מוגלתי (אבצס).

מנגנון הריפוי היחידי של השן הבוגרת הוא עיבוי שכבת הדנטין, לצורך הרחקת העששת מהמוך. עיבוי זה נוצר לכיוון הצד הפנימי של השן, דהיינו על חשבון חלל מוך השן.צמצום חלל זה והטראומות השונות שעוברת השן,עם השנים גורמות לזרימה פחות טובה בכלי הדם שבמוך השן. התרחשות זו מובילה להסתיידויות וחסימות בכלי הדם הללו, אשר עלולות בסופו של דבר לגרום לאובדן החיות של השן ("מוות" השן). אגב, צמצום חלל מוך השן עם השנים מהווה סיבה עיקרית לכך שטיפולי שורש בשיניים אצל אנשים מבוגרים, מורכב יותר לביצוע , מאשר שיניים קבועות צעירות.

 לסיכום הנושא, ניתן לאמור:

1.      כמעט ולא קיימת יכולת ריפוי לשן.

2.     נזק לשן עצמה, מכל סוג שהוא, הינו מצטבר ובלתי הפיך.
 
 

מטרתה ותפקידה של רפואת השיניים:

ניתן להקביל מצב בריאות השן לאחוזי נכות. לפיכך, שן בריאה הבוקעת לתוך חלל הפה, הינה בעלת 0% נכות. עם הזמן והשנים השן סופגת טראומות מסוגים שונים, ניתנות למניעה ובלתי ניתנות למניעה, ולכן אחוזי נכות אלו גדלים בלי יכולת להקטינם בחזרה.

תפקיד רפואת השיניים המודרנית היא לעצור את ההידרדרות במדרון אחוזי הנכות הנ"ל.

להלן דוגמאות לפרוצדורות רפואיות ותפקידן:

סתימה (Filling)-מבוצעת בעקבות עששת ("חור" בשן). תפקידה הוא, ראשית,סילוק כל העששת הקיימת בשן ושנית, מילוי החלל החסר שנוצר ולאטום אותו מפני חיידקים ושאריות מזון למשך שנים רבות. כשלון של פרוצדורה זו בכל אחד משלביה, יגרום בסופו של דבר לעלייה נוספת ב"אחוזי הנכות" של השן ופגיעה מוחלטת במטרת הטיפול. במידה ולא כל העששת תסולק, עששת זו תמשיך להתפשט ו"חור" חדש ייוצר. במידה והחלל לא יאטם כראוי, חיידקים ומזון יחדרו ויגרמו גם כן ליצירת עששת ול"חור" חדש. במידה וחומר הסתימה יישבר, כנ"ל יהיו התוצאות.

כתר(Crown)-תפקידו למנוע שבירת השן, החזרת היכולת ללעוס על גבי השן, החזרת האסטטיקה לשן וכל זה לאורך שנים רבות. החלק החשוב ביותר בפרוצדורה זו ושהמטופל אינו מודע לה או מסוגל לחוש אותה, היא מידת ההתאמה של הכתר לשן, דהיינו, עד כמה הדוק המגע בין פני השטח של השן לפני השטח הפנימי של הכתר. מידה זו קריטית לא רק עבור משך הזמן שהכתר יישאר צמוד לשן ולא ייפול, אלא בעיקר לעובדה שמגע הדוק מונע חדירת חיידקים ומזון למרווח שבין השן לכתר ובכך מונע יצירת עששת. עובדה המחמירה  את האפקט של כשלון בחלק זה של הפרוצדורה, היא ששן בעלת כתר, הינה לרוב, שן "מתה" (עם טיפול שורש) ולכן לא תהיה כל תחושת כאב והתראה, בעקבות היווצרות העששת, לא משנה מה עומקה ואף עד להתפוררות השן לחלוטין , דהיינו 100% נכות.

טיפול שורש(ט"ש)(Root canal treatment)-מטרותיו הן לרוקן ולחטא את חלל מוך השן לגמרי (מכלי דם, עצבים, חיידקים וגורמים מזהמים אחרים) ולמנוע מעבר זיהום מחלל זה ואליו. כל כשלון בכל אחת ממטרותיו תוביל לזיהום השן או מחוצה לה. בחלק מהמקרים ניתן לבצע חידוש ט"ש ובמקרים בהם הזיהום פגע קשות בשן או שבמהלך הטפול נגרם, סדק, שבר, חירור השן על ידי אחד המכשירים במקום לא נכון, היתקעות מכשיר מזוהם בתוך השן, לא ניתן יהיה לבצע חידוש ט"ש מוצלח. ט"ש או חידוש ט"ש כושל, משמעותו הישירה היא, 100% נכות ואיבוד השן (ישנם מצבים מסוימים שבהם על ידי התערבות כירורגית- קטוע קצה השורש, ניתן לנסות ולהציל את המצב).

אספקט נוסף הקשור לעלייה באחוזי הנכות של השן הוא הטראומה לשן הנלווית והכרוכה בחלק מטיפולי השיניים.הטראומות האפשריות הן:

1.חשיפת השן, בפרט באזורים הפנימיים שלה לטמפרטורות קיצוניות, לרוב של חום. לדוגמא, בזמן ביצוע סתימה, החיכוך בין המקדח לשן, יוצר חום ,אשר פוגע במוך השן. לפיכך, שימוש במקדח איכותי ולא משומש יתר על המידה, מערכת קירור טובה שתקרר את השן והמקדח וטכניקה נכונה של הפעלת לחץ מתון על השן, יקטינו נזק זה, באופן משמעותי. ברור מאליו ,שסתימה כושלת הגוררת אחריה צורך בסתימה חדשה או טפול נרחב יותר, מכפילה ויותר את הנזק הפוטנציאלי הנ"ל.

2.איבוד חומר שן בריא והחלשת השן. לדוגמא, בזמן ביצוע ט"ש או סתימה, נדרש סילוק חומר שן, לעיתים בריא, בלית ברירה. טיפול איכותי משמעו , בין היתר,יהיה סילוק מנמלי של  חומר זה. אגב, אחד היתרונות של סתימה אסטטית (לבנהקומפוזיט) הוא העובדה שכעקרון, אין צורך בסילוק חומר שן בריא, להבדיל מסתימות אמלגם (אפורות). ה"בעיה" היחידה בסתימות אסטטיות, היא החשיבות הרבה לביצוען באופן קפדני יותר ,ביחס לסתימות אמלגם, ובאמצעות חומרים איכותיים הנקשרים היטב לשן, שאחרת קל יותר להיכשל בהן.

ישנן דוגמאות נוספות לטראומות העלולות להתלוות לפרוצדורות רפואיות. סוד הרפואה האיכותית היא גם להקפיד על נושא זה, שלרוב אינו מורגש על ידי המטופל , אך יכול להפך לקריטי בכל הנוגע להצלחת הטיפול, בעיקר לטווח הרחוק.

סיכום המאמר:

מטרת הטיפול הרפואי בשן היא:  עצירה או מניעה של הידרדרות מצב השן. כל אובדן "פירור" מחומר השן, כל טראומה לשן, היא בלתי הפיכה ושום טיפול  לא יכול להחזיר מצב השן לקדמותו( שהרי לא מדובר בחלקי חילוף השייכים לעולם הטכנולוגי והדומם...).

לפיכך, טיפול מוצלח עוצר את המצב ומונע החרפתו. בעוד שטיפול לא מוצלח אינו עושה זאת ואף מחריף אותו. במקרים הטובים, ניתן לבצע טיפול נוסף לאחריו, אך בכל מקרה, ביצוע טיפול נוסף, הינו טיפול נרחב יותר מהטיפול הקודם לו (להבדיל מטיפול חוזר). זהו טיפול הפוגש שן באחוזי נכות גבוהים יותר , מאשר לפני התחלת הטיפול הקודם.

מה שאומר, שהטיפול הנוסף משמעו, לא רק, הוצאה כספית נוספת, אלא גם הידרדרות נוספת בבריאות השן, לעיתים עד לאובדנה.

השגת מטרה זו תלויה בקיומם במקביל של מספר תנאים עיקריים מבחינת הטיפול הרפואי :מקצוענות ,מיומנות והקפדה על העקרונות הרפואיים . ציוד איכותי (החל מקירור המקדח בזמן ביצוע סתימה ועד המקדח בזמן השתלה ועוד). חומרים איכותיים. שתוף פעולה של הרופא עם טכנאי שניים מקצועי .

התנאי הקריטי ביותר  הינו נושא הענקת הזמן הנדרש לביצוע הטיפול בהתאם לסוג הטיפול וכן הזמן הנדרש בין טיפול לטיפול. ליקוי  בתנאי זה ייפגע בהשגת המטרה גם כאשר כל שאר התנאים מתקיימים. זמן זה נקבע מצד אחד ע"י הגורמים הביולוגייםפיזיולוגיים ומצד שני המכניםטכנים.

לצערנו,הסטטיסטיקה הכללית מראה על מצב עגום למדי שבו 70% מכלל טיפולי השיניים נגרמים בגלל טיפולים קודמים באותן שיניים שנכשלו. פירושו של דבר, שרק 30% נגרמים מסיבות טבעיות ,או במילים אחרות, עקב חוסר טיפול רפואי. סטטיסטיקה זו מייצגת ממוצע של מכלול סוגי ורמות טיפולי שיניים .בפועל,  היא עומדת בסתירה מוחלטת לרמת ההצלחה המצופה, הנדרשת והאפשרית ברפואת שיניים (יש לציין שאחוזי ההצלחה  משתנים בין סוגי הטיפולים השונים). היא כוללת בתוכה רפואה, שבפועל, אחוז הכישלון בה מתקרב ל0% ורפואה שבה הוא עובר את ה 70%.

רובם המוחלט של טיפולי השיניים, ביכולתם לשרוד למשך עשרות שנים, בפרט כאשר קיים שתוף פעולה של  המטופל בכל הנוגע לתחזוקת הפה.

הטיפולים הנדרשים בעקבות טיפולים כושלים, הינם נרחבים יותר מהקודמים להם גם כאשר, במקרה הטוב, הם מוגדרים רפואית וכספית כאותה פרוצדורה. בפועל, לרוב הטיפולים הללו שונים ונרחבים בהיקפם ובסדרי הגודל הרפואיים והכספיים שלהם.

בנימה אופטימית , לסיום ניתן לאמור שטיפולי השיניים לא חייבים להיות "סרט" בהמשכים וללא סוף טוב. לרפואה המודרנית, כיום, יש את הכלים כדי לשמר את השיניים  והטיפולים שבהן למשך שנים רבות.